fbpx

ארצכאן

2016 - 2018

הועלתה גם בתיאטרון אודין בהולסברג דנמרק

ארצכאן היא מקום בו עסוקים תושביה בלהתרוקן ולהתמלא מחדש.
מיד כשנפתחת דלת לארצכאן, מתחילים געגועים לארצשם.
הילד שלהם בארצכאן, זה שאוהבים, אותו מאשימים, עליו כועסים, מסלקים.
לפעמים יוצאים תושבי ארצכאן לבקר בארצשם .
חוזרים עם חוויות עזות המשפיעות רבות על הווייתם בארצכאן
והילד לוחש להם באוזן, שם, אני כאן.

יצירה זו "ארצכאן" הינה תוצאת שנות מחקר רבות המתקיים כשגרה אמנותית של היוצרים באנסמבל שלומי.
אנסמבל שלומי עוסקים במחקר המרחב המופלא והעשיר בין היוצר והיצירה.
מחקר אנתרופולוגי של קבוצת אמנים שיצירותיהם משקפות תמיד את התפתחותה של היצירה והעוסקים בה.
ההצגה מציעה לצופה אפשרות להיפתח לרעיונות חדשים ומעוררת בו מעיינות פנימיים של תובנה עמוקה שאנו פחות רגילים לגעת בהם.
רצף התמונות הנחשפות מול הצופה עוזרות לו בו זמנית ללכת בהתחלה לאיבוד ואחר כך להשתחרר מכבלי ההיגיון ולהתחבר למתרחש מתוך עולמו הפנימי, האסוציאטיבי והרגשי, ללא מעצורים רציונליים.

קרדיטים:

רעיון: פבלו זלצמן, קלאודיו (פנצ'ו) אדלברג. בימוי: פבלו זלצמן. ווידאו ארט: פביאן פיטוסי. עיצוב חלל: קלאודיו (פנצ'ו) אדלברג. מוסיקה: גוסטבו בוסטמנטה. תנועה: נטע פלוצקי, מגדלנה קליין. עיצוב תאורה: בר פסח. תלבושות ואביזרים: אלן קוז'ינסקי, אדוה לוי. ייעוץ אומנותי: דוד מעיין. צילום: גרסיאלה חייצ'נקו. ניהול חזרות: ברק נחשול, נילי שפניר. מפיקה: שרית ייה. איש טכני: שמחה שמשון. הפעלת תאורה: נילי שפניר. הפעלת מולטימדיה: גרסיאלה חייצ'נקו, סיון שחר.

שחקנים:

נטע פלוצקי, מגדלנה קליין, פבלו זלצמן, אלן קוז'ינסקי, אדוה לוי, גרסיאלה חייצ'נקו, שמחה שמשון, ברק נחשול, גוסטבו בוסטמנטה, בר פסח, מיכל גיל, סיון שחר, נילי שפניר.

ארצכאן דברים של יעל רינג

לנטע, פבלו, פנצ'ו, ברק, אדווה, אלן ולכל יתר האנשים שלקחו חלק בהצגה אֶרֶצכאן, של מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי.

אני רוצה להודות לכם על החוויה שהענקתם לי ולשאר האנשים בקהל שצפו בהצגה שלכם. הצפייה בהצגה ארצכאן היא חוויה כוללת המורכבת מגירויים רבים: מוזיקה, תנועה, טקסט, תלבושות, ווידאו, אור. אין רצף סיפורי אחיד, אך יש חוויה אחידה של מצב שהולך ומתפתח. ממצב תמים של משחק בצעצועי ילדות שלמים ויפים, דרך שבירת הצעצועים והתום, פגישה עם סיוטי ילדות, מאבק להוכיח את עצמי, להשתחרר ממגבלות, להשתכלל, לעוף, ועד הנחמה שבקשר האנושי, ביכולת לשחק בצעצועים השבורים, לבנות מהם משהו חדש.

זה המהלך שאני, כצופה, ראיתי בהצגה. והיופי בהצגה הוא שהיא מספיק פתוחה, כדי שכל אחד יוכל למצוא בה את המהלך שלו; ומספיק מגובשת – כדי שלא נתפזר יותר מדי ונלך בה לאיבוד. ההצגה קצבית, מעניינת, מלהיבה את הצופים מרגע לרגע, ויודעת גם לתת להם מנוחה, מדי פעם. מאפשרת לנשום. מעמיסה ופורקת את העול מעל כתפיהם, באופן מאוזן. מוצאת איזון נכון בין רגעים שבהם סיפור אחד מושם בפוקוס, לבין רגעים שבהם כל הסיפורים נשמעים ומוצגים, במקביל. כאילו באה להזכיר לנו כי פוקוס הוא המצאה אמנותית, כדי לרכז את הקהל סביב תוכן אחד, אך במציאות אין פוקוס. בשעה שהאחד עסוק בחוויותיו הוא, השנייה עסוקה בחוויותיה היא. הכול קורה במקביל.

והקסם מתאפשר בזכות עבודת אנסמבל מרשימה ביותר. אין כוכבים. כל אחד משרת את השני ומקבל ממנו שרות באותה המידה. כולם פועלי במה, להקת רקע, ושחקנים ראשיים באותה המידה. כולם, אני מניחה, גם שותפים ליצירה. כולם שחקנים מיומנים, שמרשימים הן ביכולת התנועה שלהם והן בדרך שבה הם מגישים טקסטים. כולם באים לידי ביטוי ומשמיעים את קולם.

שוב תודה על החוויה

יעל רינג 16.10.16

התרשמויות צופים מההצגה ארצכאן

הצפייה בהצגה ארצכאן היא חוויה כוללת המורכבת מגירויים רבים: מוזיקה, תנועה, טקסט, תלבושות, ווידאו, אור. אין רצף סיפורי אחיד,
אך יש חוויה אחידה של מצב שהולך ומתפתח. ממצב תמים של משחק בצעצועי ילדות שלמים ויפים, דרך שבירת הצעצועים והתום, פגישה עם סיוטי ילדות,
מאבק להוכיח את עצמי, להשתחרר ממגבלות, להשתכלל, לעוף ועד הנחמה שבקשר האנושי, ביכולת לשחק בצעצועים השבורים ולבנות מהם משהו חדש.

אם היה מסר או סיפור אז כנראה אצטרך לראות שוב כדי לקלוט אותו.
אולי דווקא הכוח היה בהעדר המילים… מלל יש סביבנו די והותר…
אין ספק שהייתה חוויה חזקה.
ארצכאן אחת ההצגות הטובות ביותר שראיתי…

הצגה נפלאה, מרגשת, מעוררת צחוק ומעציבה גם יחד, לראות את האבסורד של עצמנו. תודה.
המחשבות עולות רק יום יומיים אחרי, לעשות סדר בין מה שקורה שם.
כמו כל ההצגות של התיאטרון,
צריך לעזוב את כל המוכר ולפתוח את הראש והלב כדי לקלוט.

זה היה מטלטל ומעורר השתהות ותדהמה. מסקרן, משהו שמתעתע בין הצופה לשחקן. שהוא בין מכיל למוכל. מי מכיל את מי. הזנה משותפת
דברים מאוד מאוד קשים, מהולים בהומור וממתיקים כך את הגלולה. כמות ההומור שאתם מכניסים בהצגה גורמת לצחוק ולבכות. צחקתי הרבה….

משהו עוצמתי מורבב לך את החושים והרגשות. מאוד שמיעתי ומאוד ויזואלי. אי אפשר להישאר אדישים בהצגה הזו. כצופה אתה מאוד בתוך ההצגה.
הכול עוצמתי. אני עוד מהופנטת מאתמול. כמה עומק לא להאמין. היה מפעים.

תפיסת הבמאי בארצכאן

ב"ארצכאן" ישנו ניסיון אמיתי לשחרר את היצירה מן הצורך הנרטיבי של סיפור ליניארי והגיוני.ההצגה מציעה לצופה אפשרות להיפתח לרעיונות חדשים ומעוררת בו מעיינות פנימיים של תובנה עמוקה שאנו פחות רגילים לגעת בהם. רצף התמונות הנחשפות מול הצופה עוזרות לו בו זמנית ללכת בהתחלה לאיבוד ואחר כך להשתחרר מכבלי ההיגיון ולהתחבר למתרחש מתוך עולמו הפנימי האסוציאטיבי , הרגשי, ללא מעצורים רציונאליים.

ליצירה היגיון ומציאות משלה המציעים שילוב אומנויות שונות המאפשר עולם בימתי חוויתי בעל חוקים משלו. הדרמטורגיה אינה תלויה בעלילה אלא חופשייה, אנרגטית ומכוונת לגעת במיתרים שונים ומגוונים של מה שנוכח בחוויה. היצירה נחשפת מול הצופה ללא מסכים. אחורי הקלעים גם הם קדמת הבמה ובתווך השחקנים המשחקים את הדמויות של עצמם.

הנושא והרעיון הבסיסי של היצירה נבחרים על ידי הבמאי מתוך הכרות את חברי האנסמבל. באותו זמן גם נבחר החלל שבו צפויה היצירה להתרחש ומשכללים אותו כך שכל המחלקות הרב תחומיות תוכלנה להיות פעילות ומוכנות לניסיון .החלל הוא גורם מאוד חשוב בהתפתחות היצירה. כמו רחם חי המתפתח ומפתח את העומד להיוולד. כל חזרה מתנהלת כאירוע בפני עצמו הוא מקיים את החוקיות של אירוע אמנותי עם התחלה אמצע וסוף. השחקנים מתכוננים ומודעים שמרגע שהחזרה התחילה כל החומרים הנובעים מהמבצעים הם חלק מאירוע אומנותי. החזרות פתוחות לכל אפשרות של הפתעה מבורכת והתנסות חדשה. לפעמים גם מגיעים בהפתעה אורחים הצופים בחזרה כמו הייתה הצגה.

תהליך החזרות נמשך כתשעה חודשים והתחיל עם סדרת שאלות למחקר הנבדקות בחדר החזרות בכלים יצירתיים. החומרים האישיים של היוצרים נובעים מהם בתהליך העלאת נושאים ושאלות מתוך עולמם הפנימי. כל יוצר הינו חומר הגלם של היצירה המתהווה. שילוב העולמות השונים מהווה את היצירה. היצירה הינה חופשייה ומפתיעה ומתחוללת בה תנועת שינויי תמידי המשנה גם את מה שחשב הצופה בה שהיא בעיניו רק רגע אחד לפני. לאתגר שכזה נדרשים פתיחות, גמישות, אומץ לא לדעת ואמונה איתנה שהכול כבר נמצא. החיפוש וההתגלות המוצעים ביצירה הולכים יד ביד ומזמינים את הצופים לחוויה דומה.

היצירה מתפתחת ודיאלוג ביו הדברים המתחילים להתבהר לבין אלה המבקשים להתגלות. בשלב אחרון לאחר שבעה חודשים של זרימת החומרים מתחילים בתהליך עריכה ודיוק של התמונות המרכיבות את הפאזל. העיקרון המנחה הינו שגם בתוך הקבוע יש מקום לבלתי צפוי, לחדש. עתה היצירה מוכנה למפגש עם קהל. ההנחיה למשתתפים הינה להיות ערים לכל דבר חדש שקורה באותו רגע של האירוע ולתת לזה מרחב ומקום בתוך הקיים.

יצירה זו הינה תוצאת שנות מחקר רבות המתקיים כשגרה אמנותית של היוצרים באנסמבל שלומי. אלה עוסקים במחקר המרחב המופלא והעשיר בין היוצר והיצירה. מחקר אנתרופולוגי של קבוצת אמנים שיצירותיהם משקפות תמיד את התפתחותה של היצירה והעוסקים בה. אמנים ההולכים יד ביד ומזינים במסירות ובאהבה הדדית אחת.

לוח הופעות:

חמישי 7.6 שעה 18:00

שתפו: