אי שקט

היצירה ׳אי שקט׳ נוצרה בזמן הקורונה.  לפיכך צרובה בה  תקופה מכוננת זו שתורגמה לאירוע פרפורמטיבי דינמי ומלא תנועה.

תהליך החקירה הנהוגה תמיד ביצירות המרכז כלל, מכורח מציאות הקורונה, בידודים וסגרים שהשפיעו גם על הביטוי האומנותי-יצירתי. כל שחקן בחר נושא הקרוב לליבו  וחקר אותו בינו לבין עצמו , בינו לבין הבמאי, כך במשך תקופה ממושכת שכללה את ההפוגות הידועות מתוך דינמיקת הקורונה.

גם הבמאי וגם המבצעים הגיבו בגמישות רבה לשינויים התמידיים במצב. הנושאים שצצו ותפסו צורה יותר מתמיד היו אלו שעומדים בחזית חיינו האישיים כשחקנים יוצרים.

נושאים אישיים המסתמנים בעת הזו יותר מתמיד כעומדים בחזית חיינו האישיים של השחקנים/יוצרים.

בד בבד מתוך בטנו ומתוך מעמקי תודעתו של הבמאי, צפו ועלו שירים שנכתבו  על ידו. שירים המנכיחים את אהבתו להרגיש. את אהבתו ליצור. את אהבתו לאישה של חייו אשר יחדיו הקימו מפעל חיים בועט של אומנות ואהבת אדם וחיים.

היצירה נוגעת ברגשות הבסיסיים שמלווים ומנהלים את חיינו : חמלה, פרידה, תקווה, אהבה, עזרה, שמחה, פיוס, בקשה, משאלה, בושה,- רגשות אלו חגים בתוך וסביב היצירה ומבוטאים כאמור באמצעות השירים המוגשים על ידי המשתתפים באופן מאוד אינטימי לקהל.

הקהל יושב בארבעה צדדיו של מבנה מיוחד במינו המשרת את התלת-מימדיות של האירוע כולו. מבנה  הנראה כמו תא בידוד ענק העטוף באמצעים חזותיים מרהיבים  שבוקעים מתוכו צלילים בעלי עוצמה ומוסיקה. הפרפורמרים נעים בו ומתוכו החוצה  כדמויות המוכרות לכל ובכפוף לנושאים המרכיבים את הפרטיטורה הדרמטית של האירוע המייצגים נושאים ותקופות בעלי מכנה משותף  הקשורים עם הווי חיינו בארץ זו. דמויות שיחד ובלא כל קשר ישיר אחת לחברתה, בונות  ומפרקות בכל פעם מצבים שהם שילובים  משילובים שונים כגון

אימהות , גבריות, ישראליות, בדידות קיומית , ראשוניות, זקנה, נעורים, זוגיות -המשקפים לנו את מורכבותה הבלתי נתפסת והקסומה של הווית חיינו.

הצופה והמשתתף באירוע מוזמן להרכיב את הפאזל היחודי שלו,  מוזמן  להיות מעורב, להיות  קשוב ונוכח בחוויה ממשית. יצירה  משותפת אינטימית ורגישה.

זו היא יצירה שהיא עולם פנימי עשיר ונוגע  שנוצר ובא לידי ביטוי  באמצעות ההתקרבות שלנו בלי להתקרב . כל זאת במהלך השתוללותה של מגפה בחוץ ובתוך ביתנו ממש

מצרף אומנותי מורכב אשר קיבל זהות, אפיון ושפה משלו.  שנברא בו עולם ב 60 דקות. שבו  יש חוקיות, שיש בו מבנה,  ומקצב שהשלם הוא אינסוף צירופים שצורפו מתוך חלקיו. אין אמת אחת בנמצא, חווית המציקות הפנימית של הצופה והשחקן הופכת נזילה. מסתוריות ואי וודאות בונים חידה תודעתית ונפשית ההופכים מעין מנגנון היוצר ערנות בצורך לפענח ולהבהיר, מה שמניח כר פורה לפרשנות, דמיון ויצירתיות אישית. 

היצירה היא שיר אהבה לחיינו. היא אי שקט. מוכרחים להיות שמח  מוכרחים להגן על השמחה.