תמונה ראשונה
כניסת קהל
—
תמונה שנייה
כניסת שחקנים
—
תמונה שלישית
בוקר
—
תמונה רביעית
טיול
—
תמונה חמישית
כיבוי אורות
—
תמונה שישית
כניסת שחקנים
—
תמונה שביעית
השתחוויה
—
תמונה שמינית
יציאת קהל
הצגה רב תחומית שיוצרת שפה ייחודית בהשראת יצירותיו של סמואל בקט.
ביצירה שמונה תמונות, כל תמונה יש לה כותרת ראשית שמוכרזת בזמן הצגה.
תמונה הראשונה – כניסת קהל, תמונה אחרונה – יציאת קהל, ביניהם רצף של תמונות המצביעות על מצב קיומי
ומערכת יחסים בין שלושה זקנים, שחקנים ותיקים, היושבים על עגלות ושלושה מטפלים, שחקנים צעירים, שאחראים
על תפקודם. בזמן כל ההצגה הוראות הבימוי נשמעות ומכתיבות את הפעולות של הדמויות על הבמה.
בכל התמונות, הוראות הבימוי נאמרות על-ידי דמות הכרוז, חוץ מהתמונה החמישית, "כיבוי אורות", שבה המטפלים,
שחקנים צעירים, הם המכתיבים את ההוראות על פי רצונם ומבאים את הזקנים, שחקנים ותיקים, למותם.
אך זה לא סוף הסיפור, בהצגה זקנים לנצח אין סיפור לינארי ריאליסטי, היצירה מובלת על-ידי שפת דימויים
סוריאליסטית ואבסורד שיוצר מציאות משלה, חידה למבצעים ולצופים שמטולטלים בין ריגוש וניכור לבין גלוי ונסתר
יחד עם העגלות הנושאות ללא הרף את הזקנים לנצח.
תמונה חושך. כניסת קהל.
כניסה שחקנים.
אור.
כניסה בלי. כניסה עם.
שלוש עגלות.
מתבוננים. טקסט. בלחש.
הפסקה.
יציאה בלי.
כניסה עם שלוש עגלות.
עצירה.
מסירים. מקפלים. מניחים. מנסים
מרימים ידיים.
הפסקה.
טקסט בלחש.
יציאה עם. כניסה בלי.
עומדים. יורדים.
צועדים.
משתטחים. בוכים ולחש.
יציאה עם. כניסה בלי.
אור.
תנועה – מגדלנה קליין
נגיעה בהתפתחות מהתינוק דרך הילד לזקנה ולנצח.
למידת ריקוד שנמצא בתוך ההצגה זקנים לנצח בכדי לחדד את ההזדהות של תהליך העבודה של האנסמבל.
טעימה מתהליך החזרות – בר פסח
בניית מנגנון הדומה לתהליך החזרות של זקנים לנצח.
הוראות בימוי, בניית תמונות, בניית תמונות דרמטיות בחלל נתון המשקפים את הראייה של המשתתף.
זיכרון ושכחה – פבלו זלצמן
התכתבות עם תהליכי העבודה של אנסמבל שלומי,כפי שבאים לידי ביטוי בזקנים לנצח.
יצירת מנגנון בטוח ומקורי לשחק עם זכרונות אישיים.
הדגשת היחודיות של הדרמטורגייה האישית של כל משתתף כחומר גלם ליצירה.