fbpx

רעש

רעש

2018 - 2017

הועלתה 36 פעמים

יצירה חדשה של אנסמבל שלומי,
שנוצרה בהשראת סרט הקולנוע הנודע רשומון,
של הבמאי היפני אקירה קורוסאווה.
ביצירה, כמו בסרט, ישנן עדויות שונות וסותרות של אירוע אובייקטיבי,
שתיאור נסיבותיו סובייקטיבי לחלוטין.
הניסיון להבהיר ולהסביר את העובדות החיצוניות של חקר האמת,
מוליך את דמויותיה של היצירה לחקר פנימי של תחושת הקיומי,
האני האשם והאני החף מפשע.

היצירה מאפשרת לדמויות לחוות גירסאות שונות,
להזדהות ולסתור את עצמן ללא מעצורים,
לאמת שהיא שלמה אך לא מושלמת.

קרדיטים:

רעיון: פבלו זלצמן, קלאודיו(פנצ’ו) אדלברג.
בימוי: פבלו זלצמן.
וידאו ארט: פביאן פיטוסי.
עיצוב החלל: קלאודיו(פנצ’ו) אדלברג.
מוסיקה: גוסטבו בוסמנטה.
תנועה: נטע פלוצקי, מגדלנה קליין.
עיצוב תאורה: בר פסח.
תלבושות ואביזרים: אלן קוז’ינסקי, אדוה לוי.
ייעוץ אמנותי: דוד מעיין.
צילום: גרסיאלה חייצ’נקו.
ניהול חזרות: ברק נחשול, פאיז אבו חייה.
הפקה: שרית ייה, פאיז אבו חייה.
הפעלת תאורה ומלוטמדייה: שחר נוי.

שחקנים:

אדוה לוי, אלן קוז’ינסקי, בר פסח, ברק נחשול, גוסטבו בוסטמנטה, גרסיאלה חייצ’נקו, מגדלנה קליין, מיכל גיל, נטע פלוצקי, נילי שפניר, סיון שחר, פאיז אבו חייה, פבלו זלצמן , שמחה שמשון.

הסבר על רעש בהקשר לסרט רשומון ובכלל

רעש מבוססת על הסרט רשומון
יפן, 1950
בימוי: אקירה קורוסאווה
שחקנים: טושירו מיפונה, מצ’יקו קיו, מסאיוקי מורי
תקציר

המשמעות היחסית של האמת בעיניו של בן אנוש היא נושא יצירת המופת של קורוסאווה, הסרט ש”חשף” בפסטיבל ונציה (בו גם זכה בפרס הגדול) את הקולנוע היפני לעיניים מערביות. העלילה מתרחשת על רקע יפן הפיאודלית ההרוסה ממלחמות פנימיות במאה ה-12. עימות בין שודד לסמוראי ואשתו ביער שבסיומו נהרג הסמוראי, מסופר במספר גרסאות סותרות ע”י מספר עדים.

הסיפור מסופר על ידי חוטב עצים, במקדש שינטו, שנקרא ראשומון, אותו הוא מספר לנזיר ולשודד. הוא מספר על משפט של שודד שתקף זוג אצילים ביפן הפאודלית ביער, אנס את האישה והרג את הבעל. במשפט מעידים: חוטב העצים, השודד, האישה והסמוראי המת דרך מתווך רוחני – המדיום. לכל אחד, הגרסה שלו של האירועים. חוטב העצים מספר שלא ראה דבר מלבד מגופת הסמוראי. השודד אומר שנלחם בקרב מול האציל ושחרבותיהם הצטלבו 23 פעמים עד שהרג אותו. האישה אומרת שבעלה הסתכל עליה כאילו היא אשמה בכך שאנסו אותה והיא דקרה אותו למוות עם סכינה, והסמוראי המת טוען שהרג את עצמו בחרבו מרוב בושה בעזרת סכינה של אישתו ובעודו גוסס, הגיע אדם ושדד את הסכין. בכל גרסה האישה מוצגת אחרת לגמרי.

בתמונה בחזרה במנזר, חוטב העצים טוען שכולם שיקרו ומספר את גרסתו השנייה: אחרי אונס האישה (שאינו נראה), הבעל או השודד לא רוצים אותה, דבר שגורם לה לצחוק בטירוף והיא מכריחה אותם להילחם עליה. בקרב חרבות די מגוחך, בניגוד לסיפור השודד, מת הבעל הסמוראי, והשודד והאישה בורחים, בעוד שחוטב העצים גונב את הסכין היקרה.
במנזר, חוטב העצים מואשם גם הוא, ואז, באופן מפתיע ולא צפוי, מוצא הנזיר תינוק עזוב ומקבל חזרה את אמונתו באנושות. חוטב העצים מתנדב לאמצו.
כל סיפור עדות בעלילה עלול להתפס שקרי, או אמיתי. גם עדותו של חוטב העצים, אינו אמת לאמיתה. זהו המסר של הסרט. לכל אדם יש נקודת מבטו על מה היא האמת.
האם האמת קיימת?

ההצגה נוצרה מעיסוק בתכני הסרט הגלויים והסמויים, ובדמויותיו. הבעל, הנזיר, האישה, השודד והמדיום, וכן באשמה והאשמה. עבודת החקירה והיצירה של הקבוצה, חצתה את גבולות הסרט, אל תוך כל אחד כאדם, ואל החברה החובקת אותנו כולנו. כל אלה מוצגים בשפת היצירה המיוחדת לנו, המשלבת ביטוי תנועתי, מוסיקלי, טקסטואלי, וידאו ארט וחומרים בחלל.
אנו ממליצים, כמו בכל ההצגות שלנו, לתת לחוייה הרגשית והאסוציאטיבית להוביל אתכם, ולא לחפש את סיפור העלילה הלינארי, שכן הוא אינו קיים. כמו בסרט, גם אנו גורסים בכך שלכל אדם אופן הראייה שלו, וכל גרסת צפייה תהיה אמת לאמיתה.

באהבה אנסמבל שלומי

רעש שיר

RAASH Gustavo Bustamante
(song of production)

The guilty forest is shouting loud
and all the wild inside us
…wakes up

?Where did your sweet dark eyes go
you can’t stare at me like that
…ease me off

Endless rain please wash away now
,this stormy lost love
endless rain come wash away now
.this stormy lost love

Grief stabs like the sharpest knife
until your silence breaks off
…and wakes up

Endless rain please wash away now
,this stormy lost love
…endless rain come wash away now

,Don’t believe a single lie I swore
.but I will fight this war with no sword
Only faith is what we’re made of
…in this river of truth

תפיסת הבמאי

ב”רעש” ישנו ניסיון אמיתי לשחרר את היצירה מן הצורך הנרטיבי של סיפור ליניארי והגיוני.ההצגה מציעה לצופה אפשרות להיפתח לרעיונות חדשים ומעוררת בו מעיינות פנימיים של תובנה עמוקה שאנו פחות רגילים לגעת בהם. רצף התמונות הנחשפות מול הצופה עוזרות לו בו זמנית ללכת בהתחלה לאיבוד ואחר כך להשתחרר מכבלי ההיגיון ולהתחבר למתרחש מתוך עולמו הפנימי האסוציאטיבי , הרגשי, ללא מעצורים רציונאליים.

ליצירה היגיון ומציאות משלה המציעים שילוב אומנויות שונות המאפשר עולם בימתי חוויתי בעל חוקים משלו. הדרמטורגיה אינה תלויה בעלילה אלא חופשייה, אנרגטית ומכוונת לגעת במיתרים שונים ומגוונים של מה שנוכח בחוויה. היצירה נחשפת מול הצופה ללא מסכים. אחורי הקלעים גם הם קדמת הבמה ובתווך השחקנים המשחקים את הדמויות של עצמם.

הנושא והרעיון הבסיסי של היצירה נבחרים על ידי הבמאי מתוך הכרות את חברי האנסמבל. באותו זמן גם נבחר החלל שבו צפויה היצירה להתרחש ומשכללים אותו כך שכל המחלקות הרב תחומיות תוכלנה להיות פעילות ומוכנות לניסיון .החלל הוא גורם מאוד חשוב בהתפתחות היצירה. כמו רחם חי המתפתח ומפתח את העומד להיוולד. כל חזרה מתנהלת כאירוע בפני עצמו הוא מקיים את החוקיות של אירוע אמנותי עם התחלה אמצע וסוף. השחקנים מתכוננים ומודעים שמרגע שהחזרה התחילה כל החומרים הנובעים מהמבצעים הם חלק מאירוע אומנותי. החזרות פתוחות לכל אפשרות של הפתעה מבורכת והתנסות חדשה. לפעמים גם מגיעים בהפתעה אורחים הצופים בחזרה כמו הייתה הצגה.

תהליך החזרות נמשך כתשעה חודשים והתחיל עם סדרת שאלות למחקר הנבדקות בחדר החזרות בכלים יצירתיים. החומרים האישיים של היוצרים נובעים מהם בתהליך העלאת נושאים ושאלות מתוך עולמם הפנימי. כל יוצר הינו חומר הגלם של היצירה המתהווה. שילוב העולמות השונים מהווה את היצירה. היצירה הינה חופשייה ומפתיעה ומתחוללת בה תנועת שינויי תמידי המשנה גם את מה שחשב הצופה בה שהיא בעיניו רק רגע אחד לפני. לאתגר שכזה נדרשים פתיחות, גמישות, אומץ לא לדעת ואמונה איתנה שהכול כבר נמצא. החיפוש וההתגלות המוצעים ביצירה הולכים יד ביד ומזמינים את הצופים לחוויה דומה.

היצירה מתפתחת ודיאלוג ביו הדברים המתחילים להתבהר לבין אלה המבקשים להתגלות. בשלב אחרון לאחר שבעה חודשים של זרימת החומרים מתחילים בתהליך עריכה ודיוק של התמונות המרכיבות את הפאזל. העיקרון המנחה הינו שגם בתוך הקבוע יש מקום לבלתי צפוי, לחדש. עתה היצירה מוכנה למפגש עם קהל. ההנחיה למשתתפים הינה להיות ערים לכל דבר חדש שקורה באותו רגע של האירוע ולתת לזה מרחב ומקום בתוך הקיים.

יצירה זו הינה תוצאת שנות מחקר רבות המתקיים כשגרה אמנותית של היוצרים באנסמבל שלומי. אלה עוסקים במחקר המרחב המופלא והעשיר בין היוצר והיצירה. מחקר אנתרופולוגי של קבוצת אמנים שיצירותיהם משקפות תמיד את התפתחותה של היצירה והעוסקים בה. אמנים ההולכים יד ביד ומזינים במסירות ובאהבה הדדית אחת.

שתפו:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp